כלוב הזהב, כמה עולה לכם לדחות פרישה מוקדמת

כלוב הזהב הוא המצב שבו משכורת גבוהה, בונוסים ומניות שמבשילות משאירים אתכם בעבודה גם כשכבר יש לכם מספיק כסף כדי לפרוש מוקדם. אני טל דוידסון, ופרשתי מההייטק בגיל 48, אחרי שנים שבהן לא הצלחתי לצאת ממנו. המחיר של הכלוב משולם בזמן מהחיים, והוא גדל עם הגיל. כדי לדעת אם יש לכם מספיק כדי לצאת, מכפילים את ההוצאה החודשית במספר החודשים עד גיל הפרישה, ובודקים כמה מזה מכוסה בכסף נזיל.

כשהייתי מהנדס בכיר בהייטק, יצא לי לדבר הרבה עם סטודנטים להנדסה. הם היו באים ואומרים לי, "וואי טל, אנחנו כל כך רוצים להיות כמוך". להיות בכירים בהייטק, עם המשכורות, עם הבונוסים, עם המניות, ושמה שהם מפתחים ייכנס למיליוני מוצרים.

ואני הייתי אומר לעצמי, מה באמת?

כי באותה תקופה דווקא חיפשתי את הדרך החוצה, ושנים לא הצלחתי לצאת. מה שעצר אותי היה בדיוק מה שהם רצו, הסטודנטים. המשכורת והבונוסים והתנאים המפנקים. מצד אחד, וואלה, הרווחתי יפה, היה לי רכב, היו לי מניות ומלא הטבות. זה זהב. מצד שני, הרגשתי שאני לא יכול לוותר על זה. הייתי בכלוב.

אז אם אתם מרוויחים יפה ומרגישים שאתם דורכים במקום, יכול להיות שגם אתם בכלוב של זהב.

כלוב הזהב עולה לכם בזמן, ואף אחד לא שולח על זה חשבונית

כל חודש נכנסה לי משכורת גבוהה, וכל רבעון צברתי עוד מניות בחברה שבה עבדתי. ואמרתי לעצמי, בן אדם רציונלי לא לוקח הכנסה כזאת וזורק אותה. תדמיינו את התגובה של ההורים שלי אם הייתי בא אליהם לארוחת שבת ואומר שאני שוקל לעזוב. "מה, השתגעת? מי עוזב משכורת כזאת?"

וזה נכון, אם סופרים רק כסף. אבל בחשבון הזה חסר משהו. החיים חולפים, והרי אנחנו חיים רק פעם אחת. כשאנחנו נשארים בעבודה בשביל עוד קצת כסף, ובמיוחד כשכבר יש לנו מספיק, זה לא בא בחינם. אנחנו משלמים בזמן, בשנים מהחיים. כל חודש של חופש הוא חודש של חיים.

הבעיה היא שעל השנים האלה אף אחד לא שולח לכם חשבונית. המשכורת מגיעה עם תלוש. יש בו שורה של ברוטו, שורה של נטו וכל ההפרשות שלכם. אבל הזמן שנתתם בשביל המשכורת לא מופיע שם בשום שורה. ומה שלא כתוב בתלוש, המוח שלנו סופר כאפס.

קודם כול, למי הכתבה הזאת לא מדברת

השאלה אם לצאת מכלוב הזהב, אם לפרוש מוקדם או להמשיך לעבוד, בכלל לא רלוונטית לרוב האנשים בישראל. רובנו צריכים, ונצטרך, לעבוד למחייתנו עד גיל הפרישה, כי לא נצליח לצבור מספיק כסף כדי לפרוש לפני כן. ויש לי המון אמפתיה לזה.

הכתבה הזאת מדברת על אלה שכן יש להם אפשרות לפרוש לפני גיל הפרישה הרשמי, ומתלבטים. ועבור ברי המזל מבינינו שכן יכולים, אני רוצה לפרוש את התמונה המלאה: מה מרוויחים כשנשארים בעבודה מעבר למה שצריך, ומה משלמים על זה.

כמה שווה שנה אחת מהחיים, לפי הגיל

האמת, שזה תלוי בגיל. חישבתי מנתוני הלמ"ס ומלוח התמותה של ארגון הבריאות העולמי לישראל, לשנת 2023, כמה שנים בלי בעיה בריאותית שמפריעה ביום-יום נשארו לישראלים בממוצע בכל גיל, ואיזה חלק מהן היא שנה אחת.

בגיל 25, שנה אחת היא בממוצע 2.3% מהשנים הבריאות שנשארו. בגיל 55 היא כבר 5.4%. זה חלק גדול פי שניים מהזמן הבריא שנשאר. ככל שאנחנו עולים בגיל, כל שנה היא חלק גדול יותר ממה שנשאר, פשוט כי נשארו פחות שנים בריאות.

ובגיל 65, לפי הלמ"ס, גבר ישראלי בן 65 צפוי לחיות בממוצע עוד כ-21 שנה, ומתוכן כ-12 שנים בלי בעיה בריאותית שמפריעה לו ביום-יום. כמובן שזה ממוצע, ולא מדבר ספציפית עליכם. אז תעשו ספורט, תאכלו בריא, ותנסו לא לחיות בסטרס.

השעות שלא מופיעות בתלוש

לפי מחקר של מרכז טאוב מ-2018, על נתוני הלמ"ס מהשנים 2014 עד 2016, כאחד מכל עשרה עובדים בישראל בגילי 25 עד 64 נוסע לעבודה יותר משעה לכל כיוון. שעה הלוך ושעה חזור, חמישה ימים בשבוע, 46 שבועות בשנה בלי חגים וחופשות. זה 460 שעות בשנה. על השעות האלה לא משלמים לכם.

אצלי היו שנים ארוכות שלא ראיתי את הבית שלי באור יום. לפני כעשור, אשתי לשעבר אמרה לי, "טל, בוא נעבור מחולון לאזור פרדס חנה. נגור קרוב לטבע, הילדים ילמדו במערכת חינוך טובה, ויהיו לנו חיים שקטים ונוחים יותר". ואני זוכר מה עניתי לה. "יאללה, אין לי בעיה. תמצאי לנו מקום. ממילא אני לא רואה את המקום שאני גר בו באור יום, אז מה אכפת לי אם אחרי העבודה אני חוזר בחושך לעיר א' או לעיר ב', לשכונה X או לשכונה Y".

אמרתי את זה בציניות, אבל המסר ברור. העבודה לוקחת מאיתנו הרבה יותר זמן, וגם הרבה יותר משאבים נפשיים וקוגניטיביים, מהשמונה שעות ביום שמוגדרות לנו רשמית. זה הנסיעות, זה האימיילים בלילה, זה שיחות הטלפון שאתם מקבלים אחרי שכבר יצאתם מהעבודה, וזה ההתארגנות במוצאי שבת לפני שבוע חדש.

חשבון השכר לשעה, על הנייר ובפועל

נגיד שאתם מרוויחים 30,000 שקל נטו ועובדים רשמית 45 שעות בשבוע.

115 שקל לשעה. זה פחות ממה שעולה שיעור פרטי במתמטיקה לבגרות.

ושוב, כשאנחנו בונים את החיים ואת הקריירה, ועוד לא צברנו מספיק, וזה לא משנה באיזה גיל, אין לנו ברירה ואנחנו חייבים לעבוד. אני מדבר כאן על מי שכבר צבר מספיק, ושואל את עצמו אם לעבוד עוד שנה.

שלושת המוטות של כלוב הזהב

אז אם המחיר בזמן כל כך גבוה, למה מי שיכול לפרוש נשאר?

אף אחד לא נכנס לכלוב הזהב כי הוא בחר להיות כלוא. זה תמיד מתחיל מעבודה טובה, ממשכורת מכובדת ומיציבות, והכלוב נסגר לאט לאט. יש לו שלושה מוטות.

המוט הראשון: ההוצאות

המשכורת עולה, ואז הרכב משתדרג. ואז הדירה, והחוגים, והמסעדות, והחופשה בפסח, והחופשה בקיץ, וצימר פה וצימר שם, וחו"ל קטן פה וחו"ל קטן שם. ואז מגיע הזמן להחליף שוב את הרכב או לשפץ את המטבח.

כל הוצאה כזאת נשמעת סבירה. קיבלנו העלאה, אנחנו מרוויחים יותר. אבל זה כמו לתת גז ברכב בתוך דיונה של חולות. אתם רק מתחפרים עוד ועוד בכלוב הזהב.

דוגמה. החלפתם לרכב גדול ומפנק יותר, שעולה לכם עוד 1,500 שקל בחודש. הגיוני, סביר. אבל הגדלתם ככה את התלות שלכם במשכורת ב-1,500 שקל בחודש. ביום שתפסיקו לעבוד, אם תרצו לשמור על רמת החיים הזאת, תצטרכו לממן את ה-1,500 האלה מהכסף שצברתם. בחמש עשרה שנה זה מצטבר ל-270 אלף שקל.

ככל שאתם מתרגלים לרמת חיים גבוהה יותר, ההון שאתם צריכים לפרישה גדל, כי בסיס התקציב שלכם גדל. וככה אתם נשארים בכלוב הזהב יותר זמן.

המוט השני: המניות שמבשילות

זה נכון בעיקר לעובדי הייטק. כמעט תמיד יש עוד מנה של מניות שמבשילה בעוד רבעון, בעוד חצי שנה או בעוד שנה. אצל המעסיק זו דרך לשמר עובדים. אצלכם זה עוד רבעון, ועוד שנה.

המוט השלישי, החזק מכולם: "כשיהיה לי מספיק, אני אפרוש"

זה נשמע כמו תוכנית, וזה מרגיע. ואז מחכים לבונוס. ואז מחכים שהבת הגדולה תסיים את הצבא. ואז מחכים שהמשכנתה תיגמר. ותמיד צריך עוד קצת כדי שיהיה מספיק.

אצלי זה נמשך שנים. כל הזמן מצאתי תירוצים. "עכשיו זה לא הזמן". "אולי אין לי מספיק כסף". "יהיו לי גם הוצאות אחרות".

היום אני מתכנן פרישה, ואני מדבר כל חודש עם עשרות אנשים שחושבים על פרישה מוקדמת. אין לכם מושג כמה פעמים אני שומע את המשפט "טל, אין לי מספיק כסף כדי לפרוש". הוא מגיע גם מאנשים שגרים בווילה מטורפת, עם דירה להשקעה, לפעמים שתיים, ועוד מיליונים בחסכונות ובהשקעות. אנחנו מסתכלים יחד על הנתונים, ולפעמים מתברר שהכסף שם, והם ממשיכים לעבוד כדי לא למכור אף נכס.

קל לנו מאוד לתלות את ההחלטות שלנו בגורם חיצוני. כשאנחנו אומרים "אין לי מספיק", אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא צריכים להחליט עכשיו, ושאנחנו לא צריכים ללכת נגד העדר. אבל גם להמשיך כרגיל זו החלטה, ויש לה מחיר כבד.

ומה אם אתם עוד לא שם

אני יודע מה חלק מכם חושבים עכשיו. "טל, יפה מאוד, אבל אני עוד לא שם. אין לי מספיק בכלל כדי לדבר על הבחירה הזאת. אני עדיין בונה את ההון".

אני מבין, ואני איתכם. מה שיביא אתכם לשם הוא תוכנית לצמיחה, והשקעה עקבית לאורך שנים, בתיק פסיבי מגוון. אני מסביר איך בונים את זה כמערכת אחת שעובדת בשבילכם בהרצאה חינמית בזום, וגם במיני קורס חינמי של ארבעה שיעורים קצרים. זה הצעד הראשון מתוך השניים שאני מלמד: מהכנסה להון, ואחר כך מהון לחופש.

איך יודעים אם יש מספיק כדי לפרוש מוקדם

ולמי שכבר צבר הון ורוצה לדעת אם הוא יכול לפרוש מוקדם: בטח שמעתם על כלל ה-4%, שנקרא גם כלל ה-300. לדעתי הכללים האלה לא מתאימים לישראל. יש חשבון פשוט יותר.

הפער בין שורה 2 לשורה 3 הוא המרחק שלכם מהיעד. גיל הפרישה הרשמי בישראל הוא 67 לגברים, ולנשים הוא עולה בהדרגה ל-65 לפי שנת הלידה. גבר בן 52, למשל, נמצא 15 שנה מגיל הפרישה.

למה החשבון עוצר בגיל הפרישה, ולא ממשיך עד סוף החיים

כאן ישראל שונה מאמריקה. כלל ה-4% וכלל ה-300 באים מהספרות האמריקאית, שבה אצל הרבה פורשים החיסכון הפרטי הוא החיסכון שממנו מושכים, וחוקי הפנסיה שונים.

אצלנו, מי שחושב על פרישה מוקדמת הוא בדרך כלל שכיר ותיק, עם חיסכון פנסיוני משמעותי, ומגיל הפרישה הפנסיה שלו יכולה לממן את המחיה. לכן מה שצריך לבדוק הוא הגשר: מהיום ועד גיל הפרישה הרשמי, הגיל שבו אפשר למשוך קצבה מהפנסיה עם הטבות המס. את ההבדל בין ההון הכולל לבין מה שזמין לגשר פירטתי בכמה כסף צריך לפרישה מוקדמת בישראל, ומתי להתחיל.

ומה אם יש לכם רק 70% או 80% מהסכום

אם שורה 3 גדולה משורה 2, ברכותיי, לפי החשבון השמרני הזה יש לכם מספיק. אבל גם עם 70% או 80% מהסכום ייתכן שזה מספיק. הכסף שחסכתם לא נח בצד. גם אחרי שתפסיקו לעבוד הוא ממשיך להיות מושקע ולצמוח.

בגשר של 15 שנה, בממוצע, מספיקים בערך שני שליש מסכום ההוצאות. אבל זה ממוצע, ובהרבה מהמצבים זה לא מספיק, במיוחד כשהשנים הראשונות אחרי היציאה הן שנים רעות בשוק. לכן בתכנון פרישה בודקים את זה בסימולציות על מצבים שונים שיכולים לקרות בשוק ההון, ובודקים באיזה חלק מהם הכסף ממשיך להספיק. כשרוצים שהכסף יספיק ברוב הגדול של המצבים, הסכום שצריך קרוב לסכום ההוצאות המלא. זה פחות קליט מכלל ה-4%, אבל זה מה שמחשבים בתכנון פרישה לישראלים. מי שרוצה לשחק עם המספרים מול המצב שלו, יש מחשבון באתר.

איך אני יצאתי מכלוב הזהב

אני לא הולך למכור לכם סיפורי סבתא. אני לא פרצתי את הכלוב בעצמי. עד שלא נתנו לי בעיטה, לא עשיתי את הצעד.

יום אחד כינסו את כולם והודיעו שהמחלקה שלנו מקוצצת. חצי מהעובדים במחלקה קיבלו שיחות פיטורים, ואני ביניהם. אתמול היו צריכים את המשרה שלי, והיום היא כבר לא קיימת. ובכל זאת, יום הפרישה שלי היה אחד הימים השמחים שלי.

אחרי שיצאתי, הלכתי לקבל חוות דעת שנייה על התכנון הפיננסי שלי ממתכנן פרישה משלי. כמו שכל פסיכולוג הולך לפסיכולוג. הוא ישב איתי, עבר איתי על המספרים, ואמר לי, "טל, אתה יכול להיות רגוע, יש לך מספיק כסף".

ואני אומר לכם את האמת. לא הצלחתי להיות רגוע במשך כמה ימים, ואפילו כמה שבועות. לא ישנתי טוב בלילה, כי השינוי היה גדול מאוד. ועד היום חסרה לי המשכורת שנכנסה כל חודש, no matter what. גם כשאתה חולה, גם כשאתה בחופשה.

מצד שני, אני אדון לזמן שלי. ואני לא מאלה שהולכים לים כל יום וקוראים ספרים במשך שעות. אני עובד כל יום, על הדברים שבחרתי. עוד בהייטק ידעתי מה אני רוצה: להקים עסק משלי, לעבוד עם אנשים ולעזור להם. מה שלא ידעתי זה מתי די. וגם כשהמספרים הסתדרו לי מול העיניים, זה לא העלים את הפחד. לכן אני יודע כמה חשוב לעשות את המעבר הזה בצורה מקצועית, ועם עוד עין בוחנת.

אם אתם בני 50 פלוס, עם הון שצברתם ושאלה אמיתית אם הוא מספיק, כאן אפשר לבדוק אם תכנון פרישה רלוונטי לכם.

תתחילו מהחישוב שהצעתי: מספר החודשים עד גיל הפרישה הרשמי, כפול ההוצאה החודשית, ומה מתוך זה כבר מכוסה בנכסים הנזילים שלכם. ואחר כך תחשבו את המחיר האמיתי של להישאר בעבודה, מול המחיר האמיתי של לפרוש מוקדם.

שאלות נפוצות

מה זה כלוב הזהב?

זה המצב שבו משכורת גבוהה, בונוסים, הטבות ומניות שמבשילות משאירים אתכם בעבודה גם כשאתם רוצים לצאת, ולפעמים גם כשכבר יש לכם מספיק כסף. הכלוב בנוי משלושה מוטות: הוצאות שגדלות עם המשכורת, מניות שתמיד יש עוד מנה שלהן בדרך, והמשפט "כשיהיה לי מספיק, אני אפרוש".

כמה כסף צריך כדי לפרוש מוקדם בישראל?

החשבון שאני משתמש בו מתחיל מההוצאה החודשית שלכם, לא מההכנסה, כפול מספר החודשים עד גיל הפרישה הרשמי, 67 לגברים ועד 65 לנשים לפי שנת הלידה. מול הסכום הזה שמים את הכסף הנזיל שיש לכם היום, בלי הדירה ובלי הפנסיה. הסיבה היא שלשכיר ותיק עם חיסכון פנסיוני טוב, הפנסיה יכולה לממן את המחיה מגיל הפרישה, ומה שצריך לממן הוא הגשר עד אז.

למה כלל ה-4% לא מתאים לפרישה מוקדמת בישראל?

כלל ה-4% וכלל ה-300 באים מהספרות האמריקאית, שבה הרבה פורשים מממנים את עצמם מהחיסכון הפרטי לאורך כל הפרישה. בישראל, מי שחושב על פרישה מוקדמת הוא בדרך כלל שכיר עם חיסכון פנסיוני משמעותי, ולכן השאלה שלו היא אם יש לו מספיק כסף נזיל לשנים שעד גיל הפרישה הרשמי.

כמה שווה שנה מהחיים בגיל 55?

לפי חישוב שעשיתי מנתוני הלמ"ס ומלוח התמותה של ארגון הבריאות העולמי לישראל לשנת 2023, בגיל 55 שנה אחת היא בממוצע 5.4% מהשנים הבריאות שנשארו, לעומת 2.3% בגיל 25. כלומר חלק גדול פי שניים מהזמן הבריא שנשאר. זה ממוצע ארצי, ולא תחזית למישהו מסוים.

רוצים לצפות בסרטון המלא? לפרוץ את "כלוב הזהב": סרטון חובה לכל מי שחולם על פרישה מוקדמת (יוטיוב, 19 דקות)

הערה

הנתונים על שנות החיים הבריאות הם ממוצעים ארציים לשנת 2023, וחשבון השכר לשעה והרכב הם המחשות. החשבון לפרישה מוקדמת בכתבה הוא נקודת התחלה, ולא התוצאה של תכנון.

המידע בכתבה הוא הסבר כללי, ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לי רישיון ייעוץ השקעות. יש לי עניין אישי בחלק מהנושאים שאני כותב עליהם. אני מחזיק בעצמי חלק מהניירות והקרנות שאני כותב עליהם, ולכן ייתכן שאני מחזיק נייר או קרן שמוזכרים בכתבה הזו. אם תפתחו דרכי חשבון מסחר בברוקר, אקבל ממנו סכום קבוע על הפתיחה. כל השקעה כרוכה בסיכון, ואין בכתבה התחייבות לתשואה.