חופש כלכלי - מה זה אומר?

עדיין לא יצא לי להיתקל במישהו שלא רצה שיהיה לו יותר כסף. אין ספק שלכסף יש תועלות חומריות. הרי כסף מאפשר לקנות בגדים יפים, אוכל טעים, דירות מגורים וריהוט. כסף מאפשר לצבור חווית, ללמוד דברים חדשים, לגרום לאחרים לתת לנו שירותים. 

אך כמות הכסף שיש לנו משפיע באופן עמוק גם על הצד הרגשי. כשכמות הכסף שיש לנו קטנה מלספק את צרכינו, אנו מרגישים מועקה, לחץ, עצבנות. קשה לישון בלילה, קל להתעצבן. הדבר נכון גם בכיוון השני. תחושה שהכסף מספיק לצרכינו תשרה עלינו תחושת ביטחון, רוגע, נינוחות.

בפוסט הזה אני מזמין אתכם לדמיין רמות גדולות  של חופש כלכלי. 

רמה 1: כרית ביטחון למקרי חירום

 

משפחות כה רבות בישראל ובעולם חיות ממשכורת למשכורת, נאבקות "לגמור את החודש". כל הוצאה חריגה כמו טיפול שיניים, חופשה, קייטנה, או מסיבת יומולדת מחייבת הלוואה צרכנית בריביות יקרות. התשלומים נערמים והחוב בכרטיסי האשראי תופח. משפחות אלו הם במרחק צעד שגוי אחד מחורבן כלכלי. 

הצעד הראשון בדרך לחופש כלכלי הוא להתרחק מהמצב המסוכן הזה - להחזיר את כל החובות (חוץ מרמה סבירה של משכנתא על דירת מגורים) ולצבור 3 עד 6 חודשים של הוצאות חודשיות משפחתיות. 

לדוגמא, משפחה עם 2 ילדים שמוציאה 20,000 בחודש (כולל הוצאה למשכנתא או שכר דירה) - כרית ביטחון סבירה תהיה 60 עד 120 אלף ש"ח מושקעים בקרן כספית או פק"מ. נכון ליולי 2024 קרנות כספיות מניבות 4% לשנה, כך שזו גם השקעה לא כל כך גרועה. הכסף הזה יהווה כרית ביטחון להוצאות בלתי צפויות. 

כך לגבי ביקור יקר במוסך, טיפול שיניים, הוצאה רפואית חריגה או עזרה לאח שנקלע לצרה. כרית הביטחון תשמש גם למקרה של פיטורין מהעבודה. כרית הביטחון תעזור למנוע טעויות כלכליות כמו לקיחת הלוואה צרכנית יקרה, או פדיון של קרן השתלמות לצורך צריכה שוטפת. כרית הביטחון צריכה להיות נזילה וזמינה, ולכן רצוי שתהיה מושקעת באפיק חסר סיכון כמו קרן כספית.

למעשה, רוב ההוצאות ה"בלתי צפויות" הן בעצם צפויות, רק שהן מתרחשות פעם בשנה או יותר, כך שהן מצליחות להפתיע אותנו כל פעם מחדש. התנהלות כלכלית נכונה תהיה לחסוך להם באופן נפרד ולהשאיר את כרית הביטחון אך ורק למקרי חירום ולמצבים הבלתי צפויים באמת. אתן כמה דוגמאות להוצאות "בלתי צפויות" צפויות לחלוטין:

• הקיץ בטוח יגיע והילדים בטוח יטפסו על הקירות. קייטנות, בריכה, חופשה, ימי בילוי - כולן הוצאות צפויות לחלוטין. 

• אוטו עם למעלה מ-100,000 ק"מ צפוי לדרוש טיפול יקר מתישהוא. רצועת טיימינג שדורשת החלפה, גיר, צמיגים, מערכת מיזוג, מערכת חשמל - משהו מהותי בטוח יתקלקל במוקדם או במאוחר.

• יש ודאות של כמעט 100% שלבני המשפחה הגרעינית והמורחבת יהיו ימי הולדת השנה. מתנות, מסיבות - הוצאות לגמרי צפויות.

אנשים עם כרית ביטחון של 3 עד 6 חודשי הוצאה חשים תחושת שליטה בחייהם, אך עדיין צפויים לחוות סטרס כלכלי משמעותי בכל אירוע חיים מצער. פיטורין יהיו אירוע כואב ומלחיץ. הוצאות בלתי צפויות - יאפסו את כרית הביטחון. השאלה "האם יהיה לנו מספיק כסף בזקנתנו עדיין מרחפת". על לקחת פסק זמן מעבודה או על "עזור לילדים" אין מה לדבר. 

רמה 2: בטחון כלכלי

לאנשים ברמה הזו יש חיסכון פנסיוני שצומח באופן קבוע והשקעות/חיסכון בגובה כ-3 עד 5 שנים של הכנסה פנויה, בנוסף להון שמושקע בדירת המגורים. לצורך החישוב, תיק ההשקעות יכול לכלול קרנות השתלמות, שהן חיסכון לטווח בינוני, אך לא את החיסכון הפנסיוני. חלק מההשקעה יכול להיות בנדל"ן (דירה להשקעה), אך לא יותר מחצי ממנו, כך שחלק מהסכום יישאר נזיל יחסית. 

דירת המגורים היא הנכס הכי לא נזיל שיש, ולכן היא לא נכנסת לחישוב. משפחה שכל הונה מושקע בדירה לא חווה ביטחון כלכלי. זו השקעה כל כך לא נזילה שהיא לא מייצרת התועלות הרגשיות שהון כזה יכול לייצר.

דוגמה למשפחה שחווה ביטחון כלכלי: משפחת ישראלי "מסודרת" ביחס להרבה ישראלים. עם 3 ילדים בגילאים 2-14, הם מוציאים כ 25,000 בחודש, או כ 300,000 בשנה. יש להם כרית ביטחון של 5 חודשים (125,000 שח) שמושקעים בקרן כספית, ובנוסף 1.2 מיליון ש"ח (4 שנים של הוצאות משפחתיות) של נכסים - 200,000 בקרנות השתלמות, 500,000 הון עצמי בדירה נוספת להשקעה , והיתר, בסך 500,000 בתיק תעודות סל. הם גרים בדירה בשווי 2 מיליון ש"ח שעליה עומדת משכנתא של מיליון ש"ח. 

דוגמה נוספת: הזוג ראובני הוא זוג צעירים בני 28 צעיר עם תינוק,  שמוציאים כ15,000 ש"ח בחודש. לזוג כרית ביטחון של 50,000 ש"ח בקרן כספית, ובנוסף תיק תעודות סל בשווי 700,000 ש"ח (כ-3.8 שנים של הוצאה). לזוג אין דירה בבעלותם. זה לא המון, אך מדובר בזוג צעיר שעוד שנים ארוכות של צמיחה כלכלית לפניהם, והם מתחילים עם בסיס טוב להמשך. הזוג הצעיר שואף להרחיב את המשפחה, אולי בעתיד לקנות דירת מגורים - שניהם נראים אפשריים בהחלט. 

ברמה זו של ביטחון כלכלי מתחילים לחוות שקט נפשי. פיטורין יהיו אירוע שאפשר להתמודד איתו, על אף שינגסו בחלק ניכר מההון שנצבר. אוטו ששבק חיים יהיה הזדמנות להתחדש, ולא יחווה כאסון כלכלי. הוצאות חריגות, כמו מסיבת בת מצווה או טיול לחו"ל - הופכים לאפשריים. 

מה גם שמשפחה שהגיע לרמה כזו של נכסים בדרך עשתה זאת ע"י שנים של התנהלות כלכלית נבונה. תחושת ההישג, וההבנה שמשנה לשנה ההון גדל ואיתו הביטחון והמעמד גדלים - תורמים לתחושת הרווחה והביטחון. 

רמה 3: חופש כלכלי

ברמה זו, למשפחות יש הון צבור בשווי 10 עד 20 שנה של הוצאות. זאת בנוסף לחיסכון פנסיוני משמעותי שצפוי לכסות חלק נכבד מההוצאות הצפויות בגיל פרישה. 

למשפחה עם הוצאות של 15,000 בחודש (או 180,000 ש"ח בשנה)  - זה אומר הון של 1.8 מיליון אש"ח עד 3.6 מיליון אש"ח

למשפחה עם הוצאות של 25,000 בחודש (או 300,000 ש"ח בשנה)  - זה אומר הון של 3 מיליון עד 6 מיליון. 

גם ברמה זו, תיק ההשקעות יכול לכלול קרנות השתלמות, שהן חיסכון לטווח בינוני, אך לא את החיסכון הפנסיוני. חלק מההשקעה יכול להיות בנדל"ן (דירה להשקעה), אך לא יותר מחצי ממנו, כך שחלק מהסכום יישאר נזיל יחסית. 

הון זה לא כולל כסף שנחסך לטובת שדרוג דירת המגורים. אם למשפחה יש חיסכון של 3 מיליון אך כולו מוקצה לקניית דירה למגורים - הון זה לא תורם לחופש הכלכלי. 

הון ברמה זו אינו מספיק כדי לפרוש מעבודה לנצח. אך הוא מאפשר לקחת פסק זמן של שנה או שנתיים ואפילו יותר. הוא גם מאפשר להוריד הילוך בעבודה, או לעבור לעיסוק אחר מהנה יותר, גם אם הוא מכניס סכום קטן משמעותית מההכנסה הנוכחית. תיק ההשקעות הנכבד יכול לייצר הכנסה פסיבית שתחליף חלק מההכנסה מעבודה. עפ"י מחקר טריניטי (קישור), משיכה של 4%-6% מהתיק בכל שנה עדיין תאפשר לתיק לשמור על ערכו ואפילו להמשיך ולצמוח, בסיכוי של כמעט 100%. 

אני מכיר אנשי הייטק שפרשו כדי להקים מאפיית בוטיק או הורידו הילוך ועברו למשרה ייעוץ חלקית. הגמישות לעשות זאת, בין אם מממשים אותה ובין אם לאו, משפיעה על ההרגשה וההתנהגות במקום העבודה הנוכחי. ההבנה שחיי אינם תלויים בעבודה כזו או אחרת מאפשרים לי להיות נאמן לעצמי ולערכיי ולא להתפשר על יחס מזלזל במקום העבודה או על עיסוק שאינו נעים לי. אם יטפסו עלי - אוכל להתפטר. אך גם אם לא אתפטר - עצם הידיעה שהאופציה קיימת תאפשר לי לא לקבל שיט מאף אחד. הידיעה שיש לי מספיק הון לכל מקרה מספיקה כדי לשנות הן את ההרגשה והן את ההתנהלות ביום יום. 

כשיש חופש כלכלי, הוצאות שנראו פעם לא ברות השגה הופכות להיות בטלות בשישים, נעלמות ברעש.

טיול לחו"ל בעלות 30,000 ש"ח הוא טיפה בים לעומת תיק של 3 מיליון ש"ח שצומח בממוצע בכ 300,000 ש"ח בשנה. הוצאה של 100 או 200 אלף  ש"ח כדי להחליף רכב - גם היא נון אישו. על בילוי של 1000 ש"ח במסעדה - אין מה לחשוב פעמיים. 

רמה 4: עצמאות כלכלית

ברמה זו העבודה הינה בחירה, שכן תיק ההשקעות מאפשר לחיות ממנו וממנו בלבד, כך שהכסף יספיק לכל ימי חיינו ובסיכוי גבוה יישאר סכום לא מבוטל גם לדור הבא. 

כדי להגיע לעצמאות כלכלית צריך תיק השקעות ונכסים שמשיכה של 4%-6% בשנה ממנו מכסה את כלל ההוצאות. כלל האצבע הוא 25 כפול ההוצאה השנתית (שיעור משיכה של 4%). כך שמשפחה שמוציאה 300 אלף ש"ח בשנה צריכה 7.5 מיליון ש"ח (מלבד הכסף המושקע בדירת המגורים והחיסכון הפנסיוני) כדי לחוות עצמאות כלכלית.  

לא כל האנשים שהגיעו לעצמאות כלכלית פורשים מעבודה. רבים הם אנשים מוצלחים ביותר בתחומם, והעבודה היא חלק מהותי מחייהם. ההון מאפשר אורח חיים נוח, והנאה ממנעמי העולם. 

רמה 5: עושר

ברמה זו לא רק שעבודה היא בחירה, אלא שכמות הכסף מספיקה לא רק לצרכי חיים בסיסיים, אלא משמשת לחיי מותרות, ולצבירת מעמד חברתי והשפעה. יש מנעד כמעט אינסופי של מותרות - דירות יוקרה ואחוזות, בתי נופש, רכבי יוקרה, תכשיטים ובגדי מעצבים, נהגים ועוזרים אישיים, מאבטחים ומה לא. גם עשירים רוצים להגדיל את הונם. אין המעמד של מולטי מליונר שיש לו 50 מיליון ש"ח אפילו מתקרב לזו שיש לה הון של חצי מיליארד דולר. ועדיין, גם עשירים ברמה זו יכולים לרדת מהר מאוד מנכסיהם אם יוציאו יותר ממה שהם מכניסים. ראו מקרה מייק טייסון.

סיכום

לסיכום, רמת החופש הכלכלי שתשיג אינה תלויה רק בכמות הכסף שתצבור, אלא לא פחות - ברמת ההוצאות שיהיו לך. אם ככל שההון שאתה צובר הון גדול יותר אתה מגדיל גם את ההוצאות שלך - כך החופש הכלכלי מתרחק ממך. 

אני לא חסיד של חיסכון קיצוני. אני נוסע ברכב חדש, ולא מוותר על חופשה או שתיים בחו"ל בכל שנה. אין כמעט גאדג'ט חדש שאני לא קונה. לו הייתי מוותר על כל אלו, הייתי מגדיל את רמת החופש הכלכלי שלי מהר יותר. אך לתפישתי, החיים היא מלאכה עדינה של איזון בין התועלות של הכסף בהווה לתועלת העתידית שלו. ההבנה של משמעות החופש הכלכלי מאפשרת לקבל החלטות מושכלות יותר.